גאה להיות חלק מהצלחה ישראלית בעולם //

בפתיחת שבוע העיצוב במילאנו 2025, בחצר יפיפייה, בערב גאלה נוצץ במיוחד לרגל 20 שנות יצירה של MUTINA, מוקפת במעצבי העל המובילים של סצנת העיצוב הבינלאומית, יחד עם קברניטי החברות MUTINA ו-MODY קיבלתי את פרס ״מוטינה״ הנחשק שעיצבה האחת והיחידה, פטרישיה אורקיולה.

אחרי 17 שנה של עבודה מתוך אמונה אמיתית במי שאני ומה שאני מביאה לעולם העיצוב, אינספור פרויקטים מיוחדים גם פרטיים וגם עסקיים - ההישג הזה כלכך משמעותי עבורי ואני מלאת הכרת תודה למודי, למוטינה ולכל השותפים לפרויקט.

בזמן הזה, במיוחד בימים האלו, זה הקרן אור הקטנה והגאווה האישית שלי שמפורסמת בעולם עם כל כך הרבה כבוד. אני מרגישה שאחרי תקופה ארוכה של קיפאון חושים שהתחילה לי במלחמה אני סוף-סוף מתחילה לחזור לעצמי ולחוות את החיים בעוצמה כמו שאני רגילה. היה לי מאוד קשה אחרי המלחמה, גם לצוות שלי בסטודיו, כולם מסביבנו עברנו אבידות של מכרים והיצירה שלנו זה מה שליטרלי החזיק אותנו שפויים. העבודה הייתה התרופה להכל, אבל זה כל הזמן היה מלווה בתחושת חנק. בחודשים האחרונים זה מתחיל להשתחרר והאוויר חוזר לריאות.

הפרויקט שהוגש לתחרות היה תכנון ועיצוב פנים למשרדי הייטק במרכז תל-אביב, שזכה בזכות החזון העיצובי, שימוש נועז ויצירתי באריחים של מוטינה, ויכולת לספר סיפור דרך חומר.

אתם כבר מכירים אותי. את הראש שלי. אני מתמקדת בלפרוץ גבולות.

או כמו שאני קוראת לזה - BE BOLD //

על זהות נועזת וייחודית, על אופי בועט ומוצק שמספר סיפור עם חומריות ושילובים מרגשים וגולמיים, טקסטורות וחיבורים לא שגרתיים, ושכבות של זמן ונוסטלגיה בחיבור עם טכנולוגיות וחווית משתמש.

השופטים בתחרות היו הבעלים של מודי, רינה דואניאס והמנכ״ל דן דואניאס, אלכס מייטליס מעצב העל, הצמד RAW edges הישראלי יעל מר ושי אלקלעי שיושבים בלונדון ומעצבים למוטינה קולקציות אריחים מזה שנים רבות, וכן מאסימו הבעלים הראשי של מוטינה.

הפרס עצמו, לא גביע סמלי, אלא יצירת אומנות שעוצבה על ידי המעצבת פטרישיה אורקיולה, מהשמות הגדולים ביותר ביותר בעולם העיצוב העכשיו, מסמלת את החשיבות שהוענקה למעמד והרצון להוקיר את היצירה שלי.

לקבל את הפרס הזה, במעמד שכזה, ובנוכחות כל כך מרשימה, זו חוויה שקשה לתאר במילים.

זו לא רק הכרה בפרויקט מבחינתי, אלא גם אמירה על המקום שאליו העיצוב הישראלי שואף להגיע.

מוטינה היא חברה איטלקית שקיימת בדיוק 20 שנה, הטקס שלה בשבוע העיצוב השנה במילאנו היה בסימן חגיגות ה-20. החברה מייצרת אריחי קרמיקה לחיפוי וריצוף, ומה שמיוחד בה זה המודל העסקי שלה - הם שמים את המעצבים במרכז העשייה שלהם - כל הקולקציות שלהם מעוצבות על ידי מעצבים ידועים בעלי שם מכל מיני מקומות בעולם. וכך כל קולקציה משויכת למעצב שלה והוא נמצא בקדמת הבמה באתר שלהם. זה מודל עסקי מאוד מיוחד בו המשמעות מאחורי היצירה, הקונספט ותהליך הייצור מקבלים חשיבות ותוכן, ואף חברה בתחום שלהם לא משתמשת בו.

קצת על הפרויקט שלנו שזכה במקום הראשון:

עיצוב משרדי היי-טק עבור חברת WIB שעוסקת בפלטפורמות לאבטחת מפתחות API. חברה חדשנית שהתפתחה מהר ומאז שעבדתי איתם כבר עשתה אקזיט ונמכרה.

המשרדים השתרעו על פני 1,600 מ״ר במגדלי מידטאון בתל אביב, אזור מלא גרוב עירוני וקצב מסחרר. המשרדים ניתנו לנו לאחר שהיו בהם מכון כושר ועוד משרד והכל היה שם מחולק לחללים קטנים יותר, קירות שחסמו את הנוף לרחוב מנחם בגין, תקרה מלאה צינורות מבולגנים ותאורת לד מאוד מודרנית, שירותים בשחור לבן וטפטים צבעוניים בכל מקום…

כיוון שלא היו לי קירות לעבוד איתם כי הכל היה קירות מסך ענקיים מזכוכית לרחוב, וגם המשרדים שסגרתי בתוך החלל היו מזכוכית - מלכתחילה ידעתי שהמשחק העיצובי שלי יהיה בריצוף והתאורה.

אז באמת הקונספט שעבדתי איתו לנגד עיניי היה ים, גלים, סלעים, קצף הגלים הנשברים, טחב…

והשתמשתי בסדרות אריחים שונות שיש להן גרסאות שונות באותו גודל במלא צבעים, וזה איפשר לי לעשות מעברים מאוד מעניינים בגווני הריצוף בין חלל לחלל.

כשרואים את הכל גמור אז מבינים את הזרימה של הפאטרנים - זה נראה ממש כמו גלים בצורות שונות - פעם זה חום, שחור ולבן כמו גלים בין סלעים, ופעם זה ירוק, ורוד ולבן, כמו קצף וטחב על חול, ופעם זה ירוק וסגול כמו הים בשקיעה בערב… והכל לא סימטרי ותוך דינמיות מתמדת.

הכיף הגדול היה להפתיע ולעלות עם האריחים לקירות באיזורי פינת האוכל, ממש כמו התנפצות של הגלים. וגם על במת המדרגות שבנינו שפונה אל הרחוב - גם עליה עלינו עם האריחים ושילבנו את זה עם חיפוי דשא סינטטי שיצר חיבור משגע ומפתיע.

בכל הפרויקטים שלי אני תמיד נועזת וחוצה גבולות, וגם במשרדים למרות שצריך לייצר רקע נח לעבודה עדיין זה אפשרי.

גם בחלל צבעוני ונועז אפשר לקבל תחושה עוטפת, חמה, ואזורים שבהם יש תחושת רוגע.

למשל באזור האופן ספייס הפתוח שבו יושבים הרבה עובדים יחד ללא מחיצות ביניהם - בחרנו בגווני אפור שונים כדי לפתוח ולהרגיע, ומעליהם פרשנו רשתות ברזל בניין עם תאורה חשופה של נורות לד דמוי פחם, בסגנון של חצר פנימית בבניין. זה יצר תחושה קסומה של רוגע שלא מרעישה אלא עוטפת.

את כל זה שילבנו עם תאורה מטורפת בכל משרד בכל חלל ובכל פינה - תאורה דקורטיבית בעיקר ולא טכנית - שזו האהבה הגדולה שלי - המון גופי תאורה תעשייתים של סטודיו בים הישראליים (שעכשיו הציגו במילאנו ב euroluce ועשו היסטוריה ישראלית!)

והמון גופים דקורטיביים של לייטאין וכמובן את התאורת ״חצר״ שיצרתי בעמל רב ומשוגע מעל האופן ספייס.

אולי שני דברים עיקריים אפשר ללמוד מהפרויקט הזה -

הראשון הוא שבתור מעצבת כל רעיון משוגע שיש לך תורידי לנייר ותנסי להוציא לפועל,

מקסימום יגידו לך כן.

אי אפשר להגיע לתוצאות מרהיבות ויוצאות דופן ופורצות דרך מבלי להעיז לעשות את הדברים אחרת. התשוקה שיש לנו כשאנחנו מאמינות בעיצוב בכל ליבנו, עוברת הלאה וממכרת ובכך גם רתמתי את כל הנוגעים בדבר לזרום איתי, אם זה הקבלן שרצה להרוג אותי כי זה היה מסובך וקשה, אם זה מוטינה ומודי שלחצתי אותם במחיר ובזמני אספקה בלתי אפשריים, והם עמדו לצידי ועזרו כלכך הרבה כי כולם האמינו בקונספט. והנה היום איפה אנחנו בזכות זה??

קיבלנו הכרה בינלאומית לפרויקט ישראלי מטורף, שמעמיד את העיצוב הישראלי בחזית העשייה.

אז לא לפחד להעיז ולדבר את התשוקות שלנו!

והדבר השני הוא קצר יותר 😂 לא לפחד מכל ה׳לא׳ שבדרך - אמרו לי הרבה לא במהלך הפרויקט הזה, אבל נלחמתי כדי לקבל תוצאות, יצרתי יש מאין כשלא ידענו איך לייצר, והצלחנו תוך שלושה חודשים להרים משרדים שכאלה.

אני מאמינה שאין ׳לא׳, יש רק ׳אז איך כן אפשר?׳

הזכייה והפרויקט פורסמו בכתבה מפרגנת בעיתון הארץ, מגזין דה מרקר, במהדורה מיוחדת לכבוד יום העצמאות ה-77 שלנו, שנקראת ״הצלחה ישראלית״.

ושוב תודה ענקית לחברת מודי על התמיכה, ההכרה והפעילות היזמית לקידום העיצוב הישראלי ברחבי העולם.